מה מתרחש בגופנו במצבי חירום ובטראומה?
התיאוריה הפולי-וגאלית של פרופ’ סטיבן פורג’ס מעניקה לנו הבנה רחבה יותר על מערכת העצבים,
התאוריה ממחישה לנו את חשיבותו של קשר אנושי, מעורבות חברתית ותחושת בטחון. אז, כיצד היא יכולה לסייע לנו במצבים של חרדה וטראומה?
מהי בכלל מערכת העצבים?
מערכת העצבים מבצעת את העברת המידע בתוך הגוף וגם מידע שנקלט בגוף מהסביבה שלנו, זה כולל הפרשת חומרים בגופנו, התכווצויות או התרחבויות של שרירים ורקמות. אותן תגובות גם אחראיות על תגובות מודעות כמו בריחה ולחימה- (Fight or Flight) אלה מצבי קיצון שהגוף שלנו נכנס אליהם כתגובה לטראומה או איום, בין אם אנחנו מודעים להם או לא.
כל אחת מהמערכות מקבלת עדיפות על השנייה, תלוי מצב: בתנאי ביטחון ושיגרה – מערכת העצבים הפארא-סימפתטית, מווסתת את הגוף, כך שמתאפשרת רגיעה.
לעומת זאת, במצבי איום – המערכת הסימפתטית היא זו שמקבלת קדימות וכך נוצרת עוררות שמאפשרת תגובות של הגנה: בריחה ולחימה (Fight or Flight) , שזהו בעצם מצב הישרדותי שהגוף שלנו יכול להיתקע בו.
פרופסור פורג’ס הבין כי מתקיימות שתי מערכות פארא-סימפטתיות בעלות מאפיינים פיסיולוגיים, אשר משפיעות, כל אחת בדרכה, על קצב הלב: הקומפלקס הונטרו-וגאלי (VVC) מאט את קצב הלב ועל ידי כך, מייצר בכל הגוף רגיעה. לעומת זאת, הקומפלקס הדורסו-וגאלי (DVC), גורם להאטה קיצונית בקצב הלב וירידה חדה בחילוף החומרים ובתנועתיות,
כהגנה מפני מצב של התקפה ללא אפשרות בריחה, כלומר, מצב המשלב איום וחוסר אונים. הסובלים מפוסט טראומה יכולים להעיד על מצבים של "ניתוקים" זוהי בעצם אחת מהתוצאות של מצב זה.
לכן, אם אי פעם חוויתם טראומה – מצב המשלב איום וחוסר אונים, ככל הנראה שהגוף שלכם חווה ירידה חדה בחילוף חומרים, האטה קיצונית בקצב הלב, ירידה בנשימה והפחתה בכמות החמצן המסופקת לגוף.
כל אלה תסמינים המתארים מצב של טראומה בגוף, שעשויות להיות לה השלכות שליליות על הבריאות.
על פי התיאוריה הפולי-וגאלית, בסביבה בטוחה, כאשר אנחנו באיזון, הגוף יאט את קצב הלב, יוכלו להתקיים אינטראקציות בינאישיות הכרוכות בפגיעות, כמו אינטימיות בזוגיות, הנקה ומשחק – פעילויות המאפיינות מערכת עצבים בריאה ומאוזנת.
אחת הדרכים לאזן את מערכת העצבים הסימפטית היא בעזרת טכניקה שנקראת התנערות סומטית, שאפשר לתרגל בבית בקלות. ניהול מתח חיוני לרווחה הכללית. התנערות סומטית היא טכניקת ניהול כזו.
התנערות סומטית ידועה גם זה כרעד טיפולי או נוירוגני, ביטוי שטבע דיוויד ברסלי, דוקטורט. הגישה כוללת ניעור הגוף כדי לשחרר מתח וטראומה, עוזרת לווסת את מערכת העצבים.
ד”ר פיטר לוין פיתח התנסות סומטית כטיפול מבוסס גוף לעיבוד ושחרור טראומה. בספרו “להעיר את הנמר: מרפא טראומה”, מציין לוין שניתן לצפות בבעלי חיים רועדים כדי לשחרר מתח ומתח. אולי ראית כלב עושה את זה.
הרעד או הרטט עוזרים לשחרר מתח שרירי, לשרוף עודפי אדרנלין ולהרגיע את מערכת העצבים למצבה הניטרלי, ובכך לנהל את רמות הלחץ בגוף.
איך הכל עובד?
מערכת העצבים האוטונומית מווסתת תהליכים גופניים, כולל:
- לחץ דם
- קצב לב
- קצב הנשימה
- טמפרטורת הגוף
- עיכּוּל
- חילוף חומרים
- עוררות מינית
היא עושה זאת עם שתי פונקציות מנוגדות, הידועות כ-upregulation ו-downregulation שיפור הוויסות מגביר את האנרגיה הזמינה בגוף. כאשר הגוף חווה מתח, מערכת העצבים האוטונומית מרוממת ומשפיעה על תפקודי הגוף. לדוגמה, כאשר הגוף שלך תופס משהו כמלחיץ או מאיים, מערכת העצבים האוטונומית משחררת אדרנלין וקורטיזול כחלק מתגובת ההילחם או ברח, אשר מאיצה את קצב הלב ומעניקה לגוף פרץ של אנרגיה וכוח להגיב לאיום הנתפס.
הגוף יכול גם להגיב יתר על המידה לגורמי לחץ, כגון לחץ בעבודה או במשפחה, מה שעלול לגבות מחיר בריאותי. לאחר מכן יש צורך בוויסות כדי להוריד את רמות האנרגיה בחזרה, להוריד את קצב הלב, קצב הנשימה ולחץ הדם. זה מחזיר את מערכת העצבים לניטרלית ומאפס את תפקודי הגוף.
הינה כמה דרכים לווסת את מערכת העצבים לסיוע בהקלה על חרדה
ומצבי פוסט-טראומה :
נשימה עמוקה: קח אוויר – פשוטו כמשמעו! נשימות עמוקות ואיטיות יכולות לאותת לגוף שלך שהגיע הזמן להירגע. נסי לשאוף במשך ארבע ספירות, להחזיק במשך שבע, ולנשוף במשך שמונה.
ניעור סומטי: שיטה מסקרנת נוספת לוויסות מערכת העצבים היא באמצעות ניעור סומטי. זה אולי נשמע יוצא דופן, אבל לאפשר בכוונה לגוף לרעוד יכול להיות דרך רבת עוצמה לפרוק מתחים מצטברים. רעד סומטי כרוך ברעידות קצביות בגוף באופן מודע, בדומה לאופן שבו בעלי חיים מתנערים באופן אינסטינקטיבי מהלחץ לאחר איום. תרגול זה מסייע בשחרור אנרגיה מאוחסנת ומאפשר למערכת העצבים להתאפס על עצמה, מקדם רגיעה והחזרת תחושת הרוגע. אימוץ רעד סומטי ככלי טיפולי יכול לסייע בשחרור מתח פיזי ורגשי, ומציע דרך טבעית לכיול מחדש של מערכת העצבים ולקדם רווחה כללית.
מיינדפולנס ומדיטציה: תני לנפשך הפסקה. תרגול מיינדפולנס או מדיטציה יכול להרגיע את מערכת העצבים, לאפשר לך להשתחרר מהלחץ ולהתמקד ברגע הנוכחי.
פעילות גופנית
התנערות סומטית: פעילות גופנית יכולה להיות דרך נפלאה לווסת את מערכת העצבים שלך. הגוף משחרר כימיקלים לתחושה טובה שעוזרים לאזן את מצב הרוח ולהפחית מתח.
תרגול גוף-נפש:
פעילויות כמו יוגה או טאי צ’י משלבות תנועה עם נשימה ומיינדפולנס, ומציעות גישה הוליסטית לוויסות מערכת העצבים.
תזונה בריאה ולחות:
תדלקי את הגוף שלך במזון מזין עם לחות. אכילת תזונה מאוזנת ושתיית מים מספקת יכולה לתמוך במערכת עצבים מווסתת. תתעדפי את בריאות מערכת העיכול, המכונה גם כ"המח השני".
היגיינת שינה:
תיעדוף הרגלי שינה טובים. לוח זמנים קבוע של שינה ושגרת שינה מרגיעה יכולים לחולל פלאים בקידום מערכת עצבים רגועה.
אמצי איזון:
זכרי, מציאת איזון אינה קשורה לשלמות – אלא התקדמות. בדרך הכי פשוטה לאזן את מערכת העצבים היא איטיות, בצעי את התנועות היום יומיות שלך לאט, כגון: הליכה ואכילה. נסי עם הטכניקות האלה למצוא מה עובד הכי טוב בשבילך. עקביות היא המפתח! עם הזמן, תרגולים אלה יכולים לעזור להחזיר את ההרמוניה למערכת העצבים שלך, ולאפשר לך לנווט בפיתולי החיים בתחושה גדולה יותר של נינוחות וחוסן. אז, קחי רגע ונשמי עמוק.
מקורות
סלע, י. (2003). שילוב בין פסיכותרפיה לטיפול אלטרנטיבי במגע. עמ’ 380-398 בשפלר, ג. וויל, ג. ואכמון י. (עורכים) שאלות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי. ירושלים: הוצאת מגנס – האוניברסיטה העברית.
Cannon W. B. (1929a). Bodily Changes in Pain, Hunger, Fear and Rage. An Account of Recent Researches into the Function of Emotional Excitement. New York: Appleton
Geller, SM. (2014). Creating Safety: Therapeutic presence and the Polyvagal Theory. Journal of Psychotherapy Integration, Vol. 24, No. 3, 178 –192
Geller, SM. (2018). Therapeutic Presence and Polyvagal Theory: Principles and Practices for Cultivating Effective Therapeutic Relationships in: Clinical Applications of The Polyvagal Theory (Porges & Dana eds.).
Jackson, J.H. (1958). Evolution and dissolution of the nervous system. In J. Taylor (Ed.), Selected writings of John Hughlings Jackson (pp. 45-118). London: Stapes Press.
Langley, J.N. (1921). The Autonomic Nervous System. Cambridge: Heffer & Sons.
McDonald, H.S. (1974). Bradycardia during death-feigning of Heterodon plalyrhinos Latreille (Serpentes). Journal of Herptology, 8, 157-164.
Ogden, P., Minton, K. & Pain, C. (2006). Trauma and the body: A sensorymotor approach to psychotherapy. New York: Norton.
Porges, S.W (2011). The Polyvagal Theory: Neuropsychological Foundations of Emotions, Attachment, Communication, & Self-Regulation. New York: Norton.
Porges, S.W. (2015). Making the World Safe for our Children: Down-regulating Defence and Up-regulating Social Engagement to “Optimise” the Human Experience. Children Australia 40(2), 114-123.
Regal, P.G. (1978). Behavioral differences between reptiles and mammal: An analysis of activity and mental capabilities. In N Greenberg & P.D. MacLean (Eds.), Behavior and Neurology of Lizards (183-202). Rockville, MD: National Institute of Mental Health.
Siegel, D. (1999). The developing mind. New York: Guilford Press.